" מדי שנה, באותו זמן, עולה לרגל גבר אישי מראש ההר לחוף הרחק למטה. אני זוכר איך עצמות הלחיים שלה היו מתרוממות כשהיא חייכה; אני זוכר את שערה הארוך והשחור-עורב, זורם במורד גבה כמו מפל מבריק. אני גם זוכר איך היא נראתה בלי שיער. "אני זוכר כל פרט בהופעתה של אשתי, למרות שהיא איננה כבר כמעט עשר שנים. בקבוק: צליינים הוא סיפור של אובדן, חרטה וגאולה, שמזכיר לנו שבזמן שאנחנו.
מידע מפורט...